בתור מעצב גרפי, המעצבים הזכורים עלי ביותר מתערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב ואמנות הם לא אלו שעושים פרוייקט עיצוב קלאסי ומתוקתק בפורמטים המקובלים בשוק כגון ספר, מיתוג וכדו, אלא, אלו שמתכוונים לאתגר את הפורמט עצמו. למען האמת, כל מעצב טוב יכול לעשות ספר מהמם, מיתוג רענן או פוסטר יפה וזה חשוב, אך חשוב מזה הם אלו שמטילים ספק בצורה ובמדיום עצמו, מנסים, נכשלים, ולפעמים מצליחים לייצר פורמט חדש או להביא לחזית פורמטים מעורבים בצורה קוהרנטית או נסיונית. מעצבים אלו מייצרים אבני דרך היסטוריות ומחקריות לעתיד של הפרקטיקה ומהם יהיו אחרים שיקחו את מה שהם עשו הלאה.
מאחר ו״אף אחד לא המציא שום דבר חדש״ ו ״הכל נעשה כבר בעבר״, הייתי אומר שזהו תהליך מאוד בריא ונכון של איטרציה בה מעצבים לוקחים פורמטים קיימים, מתנסים איתם, מנסים אותם ובסוף מגיעים לגלגול חדש של משהו קיים. בראיון הבא שנציג כאן זכינו לראות פרוייקט גמר מהסוג הנ״ל, מן פורמט חדש-מחודש, שראינו בעבר. אך מה שעושה אותו כל כך מיוחד וחשוב, היא צורת ההגשה ופיתוח של שפה הויזואלית העשירה.
אז, תכירו: גיה קסטן, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עוד תשמעו עליה הרבה.

מי את?
גיה קסטן, בלי א׳, כי ככה אמא החליטה, בת 27, במקור מהיישוב רעות ובכמה שנים האחרונות חיה בעיר הקודש. ממש עכשיו סיימתי את הלימודים שלי בבצלאל, במחלקה לתקשורת חזותית. אלו היו הארבע שנים ששינו את הכל בשבילי בכל המובנים. אני יכולה לחלק לשניים את התקופה הזו, עד הנסיעה לגרמניה ואחריה. במסגרת הלימודים זכיתי לטוס לחילופי סטודנטים בהמבורג, צפון גרמניה, שם, אחרי שנתיים וחצי במסגרת אקדמית, התחלתי ליצור בשביל עצמי והתחלתי לפתח את הסגנון שאני עובדת איתו עד היום.

ספרי בכמה שורות קצרות על פרוייקט הגמר שלך:
פרויקט הגמר שלי נקרא ״Smile and Wave״, מיצב סאונד, איור בתנועה וקולאז׳ וידאו.
הפרויקט הוא חלל ובו על שלוש קירות מוקרן וידאו המורכב משכבות של קולאז׳ הוידאו מארכיון יוטיוב עם שכבות איור בתנועה, לכל זה מצורפת עבודת סאונד המפורקת לארבעה ערוצים (ארבעה רמקולים) אשר יחד יוצרים את המיצב בחלל. המיצב משלב מספר פלטפורמות (איור על חומרי ארכיון וידאו ושימוש בסאונד מקורי), ומבקש להציב מראה ביקורתית על הצורך לצקת תוכן עומק בתוך תחרויות יופי.
חלק שאילת השאלות נעשה מתוך הרצון לייצר אידיאל חדש מהמסורת, להפוך את הנמוך לגבוה, לאינטלקטואל, למכבד – אך במקום לייצר אפקט המחפש אחר משמעות לא ברורה – נוצר המצב ההפוך – לחץ, זיוף, בלבול, מכאניות, שינון.

מה הביא אותך ליצור את הפרוייקט?
״Smile and Wave״ עוסק בצורך של החברה לתת ערך ומשמעות, ובצורך שלנו כבני אדם לחפש אותה ואף לצרוך אותה. באמצעות תחרות מלכות היופי, המהדרת שטחיות ושיפוטיות, בחנתי האם הדרך שבה הדברים נעשים משיגים את המטרה ומספקים אותנו. שלב הריאיונות – השאלות והתשובות, הוא השלב איתו התחרות מנסה להשחיל ערך מוסף, אך במקומה נוצרת פעולה הפוכה שמחלישה ומגחיכה את הנסיון לייצר משמעות.
הפרויקט מבקש לפרק את היחסים בין מהות התחרות עצמה, שעל פי ההגדרה היבשה : ”תחרות יופי היא תחרות המתמקדת בשיפוט ודירוג מתמודדים לפי מראה חיצוני בלבד“, לבין הצורך להעניק להן מקום להביע את האינטליגנציה שלהם ולהביא אותה לידי ביטוי במהלך התחרות. אני מבקשת להציב מראה ביקורתית על המהלך, ובאמצעות פירוק הגורמים מתוך התחרות ובהוספת שכבות נוספות אני מייצרת את נקודת המבט שלי על תחרויות יופי, על הצורך לצקת משמעות. הצבת מראה למצב קיים בתרבות שלנו, שבמקום להתיימר לאינטלקט – הוא יכול להשאר פשוט ולהתעסק במה שנועד להתעסק – מלכה של יופי.

מה הייתה ההשראה?
זה מדהים בעיניי שיש עולם שלם שמתבסס על יופי. משהו בי מעריך אותו, מעריץ אותו.
אנדי וורהול אומר שכולם יפים וגם כולם נכונים. ההשראה העיקרית שלי לפרויקט הייתה הסרט ״ Chelsea Hotel״ של אנדי וורהול, סרט שהשפיע עליי מאד, בהרבה בחינות, וכמובן כל העיסוק בעולם הצרכני וחסר העכבות. גם העבודות של האמן רוג׳ר באלן, שמשלבות בין עולם הצילום, לאיור ולתנועה הן גאוניות בעיניי והעיסוק שלו ביצירת עולם ביקורתי, קשה ומגחך ולחלוטין הזוי. היצירה ״מניפסטו״ של האמן יוליאן רוזפלדט היוותה נקודה חשובה בהתבוננות על חלל מבחינתי, משחקים בסאונד.

ספרי לי על פיתוח הדימויים והסאונד בפרוייקט:
השלב ה״ביצועי״ הראשון בפרויקט היה עבודת הסאונד. את הסאונד בניתי עם בחור מאד מאד מאד מוכשר בשם ניב גפני, בוגר ״מוסררה״ שעובד גם עם מיצבי סאונד. הרבה מאד שעות של פירוק קטעי ארכיון של חלק השאלות והתשובות בתחרויות יופי לאורך השנים – הפרדה בין שאלות בלבד, תשובות בלבד היו השלב הראשוני. לאחר מכן נפשגנו בסטודיו של ניב והתחלנו לבנות ״עלילה״, אותה פירקנו לארבעה ערוצים (סראונד), ערוץ שאלות ושלושה ערוצי תשובות שונות שעליהם ייצרנו ביט הבנוי מחלקי סאונד ״רקע״ של התחרויות ודברים שניב יצר.
במקביל לעבודה על הסאונד, פירקתי מאות סרטוני ארכיון של תחרויות לכדי פורטרטים של המתמודדות בתחרויות – תפיסה של הבעות הפנים שלהן, התגובות, שינון וידע אל מול לחץ טוטאלי, זו הייתה חוויה כלכך מוזרה ומצחיקה להבין כמה מקום יש לדבר הזה בעולם, אלו היו הרבה שעות צפיה בחלומות ומלמולים של נשים ונערות שרוצות להיות מלכות של יופי.

ואז, סוף סוף, הגיעו האיורים, לא הייתי מוכנה לוותר עליהם והרגשתי שהשכבה הגרפית המאוירת היא החלק שמכניס את גיה לפרויקט. הייתי מגדירה את הסגנון האיורי שלי כפשוט יחסית, איור ידני, איור קו, ללא רקע, בעיקר קומפוזיציות מורכבות וללא הרבה הגיון בהכרך. פיתחתי לעצמי מעין ״שיטה״ – הבנתי איך האיור יוצא לי כמו שאני רוצה – אני מאיירת על ניירות פרגמנט עבים יחסית, חותכת אותם למלבנים קטנים,  משתמשת בעטים דקים (0.25), והכי חשוב – ציפורניים ארוכות, זה גורם לי לאייר פחות מדויק, קצת רועד, ולאחוז יותר בקלילות את העט.

איך היית מגדירה את החוויה שיצרת?
היה לי חשוב להכריח את הצופה לבחור ובמקביל גם להוביל את הקצב, בחלל הוקרנו על שלוש קירות, כל מסך ברוחב 7×5 מטרים, שלושת הסרטים נבנו כרצועה אחת של סרט אחד מאד רחב. התחושה שהכל גדול עליך הייתה מאד חשובה לי, לייצר לצופה מעין הזיה, מעין חרדה, להכתיב את התחושה.

מי האמנים האהובים עלייך?
הגאון מכולם, David Shrigley.
קלישאתי ככל שישמע, אנדי וורהול, הוא ההשראה הכי גדולה שלי, בעיקר הצילומים שלו.
קניה ווסט וה Sunday Church הקונספטואלי שלו, השימוש בתאורה, סאונד וחלל.
כל מה ש Alessandro Michele עושה לגוצ׳י.

מה היית רוצה לעשות בעולם מושלם בו היית מעצבת/אמנית ללא לקוח ועם תקציב בלתי מוגבל?
איזו שאלה כיפית. וקשה. הייתי רוצה להמשיך לפתח את עולם הסאונד הויזאלי, ליצר חללים ענקיים, שיכניסו את הנוכח ל״לופ״, שיהיו כמו יקום מקביל של אומנות וסאונד וקו וצבע, בעולם הזה שאנחנו נמצאים בו. הייתי רוצה להמשיך לעשות פרויקטים שעוסקים בנון-סנס, שיעלו חיוך אולי.

מה הצעד הבא שלך כבוגרת טריה?
התקבלתי להתמחות בסטודיו בניו יורק, אז אני אעבור לשם בינואר הקרוב. אני מרגישה שאני עדיין צריכה להבין מה המקום שלי בעולם של הגדולים ומה הכיוון האישי שלי בעולם העיצוב. רציתי עוד חוויה, ללמוד עוד, לצבור נסיון, אז התמחות הרגישה לי הצעד הנכון. ואני אוהבת את ניו יורק, אז זו בכלל נשמעה לי הזמדנות נפלאה.
עושה פרילאנס ומאיירת בשביל עצמי, החלטתי שאני צריכה לעשות את זה לפחות פעם ביום.

יש לך אתר? אינסטה?
אינסטגרם – gayakesten
אתר – gayakesten.com