זה לא סוד שבשנים האחרונות תל-אביב הפכה למעצמת מקעקעים בינלאומית ברמה, יש שיאמרו אפילו, אינטרגלקטית. קעקועים הם סימוני גוף שבדרך כלל מייצגים תרבות או תת-תרבות, או לפחות כך זה היה בעבר. משבטים לכנופיות, מאסירים לימאים, מטאליסטים לפאנקיסטים ועוד ועוד. בתור מישהו מקועקוע מגיל עשרה, אני יכול לומר שהפרדיגמה השתנתה לגמרי. בקצרה, כל השאלות כמו ״מה יקרה שתהיה זקן?״, ״מה יוצא לך מזה?״, ״זה לא מאוד קיצוני?״, וכדו, דיי נעלמו מהשיח היומי מסביבי.

בכלל, קעקועים הפכו לנורמה, ולא רק נורמה, אלא סמל סטטוס חברתי וסטנדרטי.

זה גם לא סוד שסוגי התמחויות המקעקעים גדל לכמות אינסופית של סגנונות ותת-סגנונות. אחד התחומים הכי מסקרנים בעיני, בעולם הקעקועים היום הוא קליגרפיה. מן מעבר לא מתבקש של יצירות גרפיות המושפעות מתנועה, מכשיר וזרימה, אל העור דרך מכשיר פחות זורם ומאפשר המחדיר דיו בנקודות קטנות. אחד האמנים הראשונים, אם לא הראשון, שעולה לראש בתחום הקליגרפיה המקועקעת בארץ, הוא עומרי גולדזק.

עומרי גולדזק, 31, מקעקע כבר 3 שנים גדל בבת-גלים, חיפה, והיום בדרום יפו. בעל סטודיו פרטי לקעקועים בין יפו לפלורנטין. הסטודיו נמצא בחלל משותף שהוא חולק עם קטיה בריודין, בועז סידס ויוניל (קולקטיב “Prettimess). לפני הקעקועים עסק בתחום החינוך 10 שנים. ״כשהחלטתי להכנס לתחום הקעקועים, ידעתי שאני רוצה להתעסק באומנות באופן שמחבר אותי עם א.נשים ויוצר מפגש משמעותי. התחלתי התלמדות בסטודיו “קעקועיזם” בפלורנטין ואחרי שנתיים עזבתי כדי לפתוח מקום משלי, מרחב משלי עם ה”חוקים” שלי, שמכיל ומביע את הדברים שאני מאמין בהם״.

שאלתי את עומרי כמה שאלות:

ספרי בכמה שורות קצרות על עולם היצירה והסטודיו שלך:
תמיד היתה לי אהבה לעיצוב אותיות ומאז שאני זוכר את עצמי, הייתי זה שמבקשים ממנו “לעשות כותרות יפות ביומן” או להכין שלטים או לרשום ברכה וכו’. בשנים האחרונות נחשפתי להמון מעצבים בתחום הטיפוגרפיה וכשנתקלתי בקליגרפיה, לא יכולתי שלא להתנסות בזה בעצמי. למילים יש המון כוח וזה ממש עניין לשאת על עצמך מילה/משפט.

הרבה מכוני קעקועים נוטים להיות מרחבים מאוד גבריים וקרים, מה שיכול לעיתים לאיים או ליצור תחושת אי-נוחות מסויימת, בעיקר לנשים וללהט”בים. לפני הכל, הסטודיו שלי הוא מרחב בטוח לכל מגוון הזהויות, הגדלים, הצבעים, המגדרים והמינים. בגדול – לכל מי שבוחר.ת להגיע ולהתקעקע. הסטודיו נגד אפליה או גזענות מכל סוג שהיא. אני חושב שלהתקעקע יכול להיות דבר מאוד אינטימי לחלק מהא.נשים שמגיעימ.ות אלי. מעורבים פה הרבה מגע, כאב וחשיפה – בין אם פיזית ובין אם נפשית. חשוב לי שיהיה כאן מרחב שא.נשים ירגישו בו נוח וזה לגמרי ה”אני מאמין” שלי.

אני מקעקע עיצובים מקוריים שלי ומקעקע כל עיצוב רק פעם אחת. אני יוצר כל עיצוב מ-אפס ומקדיש הרבה זמן כדי לייצר משהו ייחודי. לרוב אני מעדיף להיפגש עם הלקוח.ה לפני, לחשוב על העיצוב יחד, לשוחח, להכיר ולעשות תיאום ציפיות. חשוב לי לעבור תהליך עם מי שמגיע.ה אלי (כמובן שרק במידה ומי שמגיע.ה מעוניינ.ת בזה).

אתה מגדיר את עצמך כאמן/מעצב קווירי, נכון? מהי המשמעות  והחשיבות של זה בשבילך?
אני מגדיר את עצמי כאמן קווירי, קודם כל כי זה חלק משמעותי בזהות שלי. אני מאמין שמעבר לביטוי עצמי, אומנות יכולה להיות פוליטית ויכול להיות לה תפקיד במרחב. היא כלי להעביר מסר, לפתח שיח, לחבר בין אנשים ולעורר רגש. קוויריות במרחב ציבורי היא אקט פוליטי ומרדני שבא לשבור מוסכמות, להגיד “אנחנו כאן” ולייצר ניראות. בשנים האחרונות היו לי כמה שיתופי פעולה עם קולקטיב ה”בוש”, קולקטיב של אומניות קוויריות-פמיניסטיות. הצגתי דרכן את האומנות שלי בפאנזינים, תערוכות, לוחות שנה וכו’. אני משתדל ליצור חיבורים בין זהויות שאני קשור אליהן (קווירית-מזרחית לדוגמא). בשנה האחרונה, כחלק מאירוע של Prettimess הוצאתי סדרת חולצות למילים שנתפסות חברתית כזהויות שצריכים.ות להתבייש בהן – “הומו”, “שרמוטה”, “מכשפה”. ללבוש אותן בגאווה, לא לפחד להיות מתוייג.ת תחתיהן ולהטעין אותן במשמעות אחרת וחדשה.

מאיפה התשוקה לקליגרפיה הגיעה? 
מעבר לעובדה שזה פשוט יפייפה בעייני, יש משהו באסתטיקה הזאת שפשוט חוצה זהויות וחוצה זמנים. ההיסטוריה ותהליך היצירה של הקליגרפיה הערבית מהפנט בעיניי, ולקליגרפיה עברית יש המון זרמים והמון מקורות שונים. קליגרפיה היא שפה ושפה היא תרבות ואפשר ללמוד המון מזה. בשנים האחרונות נתקלתי בעבודות של כמה מעצביםות ואמניםות שעשו שימוש בטכניקות מסורתיות של קליגרפיה והרבה כבוד למלאכה אבל עם תוצאה מאוד עכשווית ורלוונטית.

אתה גם מאייר לא קצת, ספר לי קצת על התשוקה שלך שם?
איור בשבילי הוא עוד כלי לביטוי פוליטי, בין אם מדובר באיורים של גוף עירום שהמגדר שלו לא בהכרח ברור ולא מתיישרים למודל יופי אחד , או למשל בסדרה של שלושה איורים שעשיתי עבור אלוואן (הקבוצות הערביות באיגי) של דמויות שהנראות שלהן מערערת את התפיסה המגדרית הדיכוטומית של גבר או אשה.

ספר על המעבר מקליגרפיה לקעקוע, אני מניח שלקעקע קליגרפיה ולעשות אותה זה קצת שונה, לא?
בין הקליגרפיה לקעקוע עומד הגוף. כשאני ניגש לעיצוב, כהכנה לקעקוע, השאלה הראשונה שלי היא תמיד באיזה איזור בגוף אמור לשבת העיצוב, וביחס לאיזור, ולמבנה הגוף, אני מתחיל לחשוב על האותיות – העובי, הריווחים והתנועה. בסופו של דבר, הנסיון הוא ליצור קומפוזיציה הרמונית ש”עובדת” עם הגוף.

מי המאיירים/קליגרפים/טיפוגרפים/אמנים הישראלים האהובים עלייך?
אחמד זועבי, גיא תמם, ירונימוס, דוד גולדשטיין, כרם נאטור, לילה נ.ק., ג’ולים רוזה, אל סיד, יובל ישראלי, קריפטיק.

מי המקעקעים המומלצים שלך בארץ?
זה תלוי. יש המון סגנונות. אני נוטה להתחבר יותר לעבודות של מקעקעים שיש להם יד שמאוד מזוהה איתם. הערצתי את העבודות של קטיה בריודין ובועז סידס עוד לפני שהכרתי אותם, ירדן כהן מ”קעקועיזם” מדהים, Shir An וארטיום, נסטיה ואד זלוטין, לירן רסקין, ברק סבג, נעה בן נון, זהר וולקנפלד, מארק בש וגן טנא. יש עוד רבים, למען האמת.

מה היית רוצה לעשות בעולם מושלם בו היית מעצבת/אמנית ללא לקוח ועם תקציב בלתי מוגבל?
הייתי רוצה לפרוץ את הדו מימד ואת מסך המחשב, לנסות ליצור קליגרפיה תלת מימדית, עם נפח. להבין איך הדבר הזה יכול לעבוד בתוך מרחב ציבורי. לאתגר את עצמי מבחינת הפורמט ולהיות תמיד בתהליך למידה.

מהו פרוייקט/קעקוע החלומות שלך?
הייתי רוצה לתכנן עיצוב לחלקי גוף שלמים. פרוייקטים גדולים של קליגרפיה אבסטרקטית.

יש לך אתר? אינסטה?
https://www.instagram.com/ogoldzak
https://www.facebook.com/omri.goldzak

והכי חשוב! איך קובעים תור לייעוץ וקעקוע?
דרך הפייסבוק העסקי או דרך הודעה פרטית באינסטגרם.