האם תכונות אופי הן דבר נרכש או שמדובר בגנטיקה?
עניין זה נחקר רבות ועדיין אין מסקנות חד משמעיות. תורשה תמיד עניינה אותי.
מה שייך לי, מה קיבלתי מהוריי וכמה השפיעה עלי הסביבה. תכלס, מה זה משנה בעצם?
האמנית הבאה שלנו, היא בת למשפחה שאמנות זורמת בעורקיה.
“במשפחה שלי כמעט כולם אמנים כמה דורות אחורה ואם לא אז ממוקמים היכן שהוא קרוב לכפיים.
אמא שלי צורפת, לראות אותה מתקדמת עם היצירה שלה בתוך שבילי העצמאות והקיום זו השראה גדולה עבורי.
מבחינת הערוץ היצירתי אני הכי קרובה לסבא אוסקר, אבא של אבא, שהיה מעצב גרפי ומוצר של השק”ם וצייר ופסל שהציג בעולם.”

לירון כהן, 37, אמנית, מציגה ותיקה בתערוכות “לה-קולטור” חיה בירושלים. האהבה שלה לעיר מדבקת והצליחה לסקרן אפילו תל אביבית מושבעת כמוני.
“ירושלים שומרת עליי דרוכה ומלאת תשוקה. מעניין אותי להבין את הדופק שלה. סצינת האמנות כאן, המוזיקה, הפרפורמנס, הפלסטית מרתקת אותי והופכת לי את הבטן. יש בה הרבה סודות.”

כמה מילים עלייך, שנכיר?
למדתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, מרגע שסיימתי את הלימודים אני במסלול עצמאי.
הסטודיו שלי נמצא בבית אליאנס במרכז העיר.
בסטודיו אני לרוב עובדת על פרויקטים עתידיים, מתכוננת לתערוכות ובעיקר רושמת, מציירת או מפסלת.
לצד הפעילות האמנותית שלי אני מעצבת ומאיירת ספרי ילדים, נוער ומבוגרים. לעתים לעיתונות, בעיקר למוספי ספרות או לכתבי עת שמדברים על ספרות.

גדלתי בקרית אונו בבית מיוחד ומלא אהבה, אני עדיין תמיד גדלה בו באיזשהו אופן.
בתור ילדה היו איתי קבוע מגדיר ציפורים, צמחים ומשקפת.

יש לך סטייל מאד מגוון מאיפה את שואבת השראה?
בתחושה שלי אני לוקחת את כל סוגי האסתטיקה אליה העין נחשפת ואת כל מסעות הנפש בדרכים ומביאה אותם לסטודיו. זה בעצם המעיין של היצירה.
אני מתרגשת בקלות מהטבע ומבעלי החיים, הם תמיד יגרמו לי לרצות ליצור וכל עוד זה ככה, אני מסודרת.
ההשראה שלי היא מלהיות נוכחת. מחומר, צורה, שפה, קולנוע, אמנות, ספרות, מהחיים, פיסות ביוגרפיה.. ומהרצון לא להשתעמם ולעניין את עצמי, להתנסות.
השראה מגיעה גם מאמנים אחרים, שעושים הכל ומראים שהאפשרות לנדוד בין מדיומים, טכניקות ופורמטים קיימת וחוגגת וכך מחזיקים אותי במקום המאמין הזה בכוחה של אמנות ומשמעות הקיום שלה.
יש לי סדרת עבודות שקראתי לה The way to the wail (זה מתקשר לי לשואבת)

בשנתיים האחרונות התחלת לקעקע, ספרי על התהליך?
עניין אותי כבר זמן מה להרחיב את הטכניקה ואת אופן העבודה.
לתת עוד צורה ליומיום שלי ולגוון את הלבד.
סטודיו של אמן זה המון לבד.
באותו זמן נחשפתי יותר ויותר לאמנים שמקעקעים את היצירות שלהם על אנשים ומאפשרים מבט אחר עבורי על התרבות והאמנות הזו.

בסטודיו שלי קיימים מאות רישומים שהתחברו לי מאוד לאפשרות שיצוירו על הגוף והחלטתי לנסות. זה היה מסע ארוך של הבנה איך הכי נכון לי ללמוד, שאלות כמו איך יהיה לי המפגש עם העור, איך ארגיש בתוך הרגע האינטימי הזה של היצירה על אדם אחר והאחריות…
הזמן ענה על אלו בצורת מפגשים עם אנשים מרתקים ורגעים בלתי נשכחים.
ההנאה שיש לי מזה היא אדירה. אני עדיין מרגישה כמו בהתחלה מרגשת.

ספרי לי על שיתוף פעולה מרגש במיוחד שלקחת בו חלק?
כמעצבת אני הכי אוהבת לשתף פעולה ולעבוד עם יוצרים עצמאיים, לרוב מתחומים שונים בעולם התרבות והאמנות. שיתוף פעולה הוא מרגש וייחודי עבורי.
העבודה על הנובלה הגרפית “במים” עם המשוררת והסופרת תהילה חכימי, שהיא גם חברה טובה, הייתה יוצאת דופן.
חיכינו למשהו כזה שיקרה ואז הגיע הטקסט מתהילה, שמיד סחרר אותי. התחלתי לצייר ויצאנו לדרך. זכינו לעבוד יחד כחברות וכיוצרות ולהוציא לאור יצירה עצמאית.
התמיכה שקבלנו אפשרה לנו חופש וליווי של יוצרים ואנשי מקצוע שאנחנו מאוד מעריכות שלקחו חלק בהתהליך.
בימים אלו אני עובדת על ספר חדש מאת ציפור פרומקין, שעומד לצאת ממש בקרוב בהוצאת “צילי”. העבודה והמפגש איתה מרגשים אותי נורא, הרבה פעמים אני נפעמת מול המילים שלה ולא מאמינה שהן בחרו אותי. זה ספר יוצא דופן בכל כך הרבה אספקטים וזו זכות גדולה להיות חלק ממנו וממשהו חדש ואחר.

את מאיירת ספרים גם לילדים וגם למבוגרים. איך את ניגשת לזה?
החיבור שלי למילים הוא גדול מגיל מאוד קטן. לעיתים זקוקה לי רק מילה אחת כדי לגשת לדף וליצור עולם שלם. מילים הן ממש כמו מנוע ליצירה שלי, גם כשלא מדובר רק באיור.
יש לי בפלאפון רשימות על רשימות של מילים או צמדי מילים שהזיזו בי משהו או טלטלו לרגע ובהמשך הן מקבלות צורה ויזואלית.

כאשר אני מאיירת ספר הטקסט שולח אותי למחקר ויזואלי ותוכני. אם מדובר בתקופה מסויימת, אזור בעולם או בעל חיים כלשהו שמוביל את הספר. זהו עולם מרתק. כל יוצרת וכל טקסט מעבירים לי תחושה אחרת שמכתיבה את הסגנון שאבחר לו. הקו והאיורים מנסים להדהד את אותה תחושה בשאיפה שיחד ייצרו חוויה עשירה ומעניינת.

איך את מתמודדת עם מחסום יצירה?
אין חוקיות, יש לי כל מיני שיטות “לזמן את המוזה”, זה יכול להיות לטלטל את העולם הפנימי שלי רגשית דרך מוזיקה או קריאה. אני אוהבת להקשיב לאמנים באזניות, בעיקר למוזיקאים, שיחות על יצירה עושות לי חשק.

או דווקא להתרחק מעט, לשוטט, לצאת לטבע, לשים רגע את הדבר בצד.
אני לרוב עובדת על כמה דברים במקביל אז הקפיצות ביניהם דווקא פותחות רווח ואפשרות להניח, לבקר במקום אחר ולחזור. לא להיתקע ולפעמים פשוט להיכנס לסטודיו ולעבוד, להפעיל את היד עד שקורה משהו. בסוף תמיד קורה משהו וזה כל פעם מחדש מדגדג לי באצבעות.

נראה לי שהנרטיב שלי לרוב משחקי וניסיוני, לפעמים היצירות גדושות לפעמים רק קו רועד, זה קשור לטמפו של הרגש שאוחז בכלי הציור באותו רגע.
אני אוהבת לדמיין להצליח לסחוב אל תוך היצירה גם מרחבים אחרים. להרחיק משהו ריאליסטי מהייצוג שלו ולערבב אותו עם המופשט.

מי האמנים.ות האהובים.ות עלייך בארץ?
אני אוהבת מאוד את העבודות של שרון פדידה ושל מרב קמל וחליל בלבן ואת המאייר והאמן אבנר כץ, צבי טולקובסקי, חן שיש.
הכרתי לא מזמן בתערוכה גם את עבודות הקנווס של מריה סאלח מחאמיד שרגשו אותי מאוד מאוד.

מי האמנים.ות האהובים.ות עלייך בעולם?
נכון לעכשיו התערוכה האחרונה שראיתי הייתה של פיפילוטי ריסט (אמנית וידאו) והייתה פשוט מתקפה על כל החושים.
אני אוהבת את הפיסול של פיקסו ושל אמנים גדולים וקלאסיים מפעם.
מהיום אני אוהבת את ההדפסים של הוקני ואת כל מה שעושה הבמאי קסבייה דולאן.

יש כמה תערוכות שאת עתידה להשתתף בהן, שתפי אותנו?
התערוכה הנוכחית שאני עובדת עליה היא תערוכה משולשת שתפתח בדצמבר הקרוב ב”בית הנסן” בירושלים ותציג תוצרים של פרויקט ארוך טווח שהוא תוצאה של שהות שלי ושתי אמניות נוספות בבית.
בנוסף ישנן שתי תערוכות קבוצתיות שאני לוקחת בהן חלק, אחת ב TDC New York
אחת נוספת בבית אליאנס וכמובן בתערוכה הקרובה של “לה-קולטור” בשבוע האיור 2019
שם אציג 2 איורים בנושא “חפץ / רוח”

מה הפנטזיה האמנותית שלך?
להמשיך לתת ליצירה להוביל אותי.
אינסטגרם 
אתר
פייסבוק
lironstuff@gmail.com

** לירון כהן תשתתף בתערוכת לה-קולטור ״חפץ/רוח״ וגם במהדורת האיור החדשה של מגזין A5 שתושק בתערוכה