את עשייתו האיורית והתרבותית של עידו בק אני מכיר כבר כמה שנים טובות, בהתחלה כאחד מתוך שניים בצמד ״טאפלקאפ״ (אולג מורוזוב ועידו בק) המעולה שיצר איורים, מיורלים, זינים ואמנות רחוב מעולה בשוליים של סצינת האיור הישראלית. לצמד הייתה זוית ראייה קצת אחרת ואף קיצונית על המצב שלנו בארץ, שהתבטאה באיורים קשוחים המשלבים חיות, דת ומדינה בעיקר.
לאחר שעידו הציג בתערוכות לה-קולטור שונות ובשלל פרוייקטים אחרים, הוא השיק תערוכה בשם ״פלייגראונד״ במסגרת שבוע האיור 2016 באוצרות מרב סולומון. שם כבר היה אפשר לראות מאייר בשל, ייחודי ומרשים, עם זוית ראייה ישירה ומקורקעת למצב ההזוי בארץ. מה שגם, הסגנון האיורי שלו תמיד החזיר אותי לשנות ה-90, אל קלפי חבורת הזבל ומזוודת הפוגים המרשימה שהייתה לי.

בנימה זו, הכירו:
עידו בק, 31, בוגר תואר ראשון בתקשורת–חזותית מבצלאל, וסיים לפני כחודש תואר שני בתקשורת–חזותית באקדמיה ווייסנזה ברלין. ב-5 שנים האחרונות, עובד כמעצב UX בסטארטאפ חיפאי בשם Klear, ומאייר פרילאנס לעיתונים ומגזינים.

ספר קצת על העשייה שלך?
אני משתדל בכל פרויקט לשנות קצת את הסגנון כדי שלא ישעמם. אבל יש דברים שתמיד נשארים, אני לא מינימליסט, נגיד. כנראה שהסגנון האיורי שלי התעצב סביב הישראליוּת שגדלתי בה – עמוס, צבעוני, קצת מכוער, מלא באקשן.
הפרויקט האחרון שעשיתי הוא פרויקט הגמר לתואר השני – Me, the Stranger. נקודת ההתחלה לפרויקט היתה דווקא תערוכת “פלייגראונד” שיצרתי בשבוע האיור ב-2016 (עבור בצלאל, באוצרות מרב סלומון), בו תיארתי חוויות ישראליות מוכרות כמשחקים. הפעם רציתי לעשות ממש משחק אמיתי, ולדבר על המקום שלי בחוויות האלה.
פרויקט נוסף שעשיתי לאחרונה הוא סדרת הדפסים בריזו. אחרי שסיימתי לעבוד על הפרויקט גמר, עדיין בברלין, רציתי לעשות משהו שונה לגמרי וחופשי – בלי בריפים או הגשות, לעזוב קצת את המחשב ולשחק בצבעים שונים. במקרה גיליתי שיש בווייסנזה סדנת ריזו, אז התחלתי לקשקש דברים ב-3 צבעים ולהדפיס. 

מה גרם לך לטוס עד לברלין בשביל תואר שני?
באותה שנה שהצגתי בשבוע האיור, היתה גם תערוכה של 4 מאיירות שעשו תואר שני בחו“ל ובה הן הציגו את פרויקטי הגמר היפים שלהן (נינו ביניאשוילי, נטעלי רון־רז, קרן כץ, נועה שניר). אחרי שיצאתי מהתערוכה ההיא ידעתי שזה בול מה שבא לי לעשות, לעבור לחו“ל ולהקדיש שנה–שנתיים לפרוייקט איור. קיוויתי שזו תהיה הזדמנות לעצור רגע, לשים את העבודות הרגילות בצד, וליצור משהו משמעותי. וברלין… זו ברלין, לא חושב שצריך להסביר למה בחרתי בברלין. חוץ מזה, אשתי ואני לא עשינו טיול ארוך אחרי צבא וזה היה סוג של פיצוי בשביל שנינו. זה היה הזמן עבורנו לצאת קצת מחיפה, לחיות ולטייל במקומות חדשים, ולחזור עם מאסטר.

איך הייתה חווית הלימודים שם בהשוואה ללימודים בארץ?
שונה לחלוטין! אני יכול למלא כתבה שלמה רק על איך שזה היה שונה. אין מסגרת, אין שעות, כולם בוחרים לעשות מה שהם רוצים, כמה שהם רוצים, איך שהם רוצים, הכל מותר וחופשי. איך שאתה מדמיין גרמנים? רק הפוך. ולתואר שני זה התאים לי מאוד, לא הייתי רוצה לחזור עכשיו למסגרת ממושמעת ומוקפדת. לתואר ראשון כנראה שפחות מתאים.

ספר על פרוייקט הגמר שלך שם?
המטרה שלי בלימודים היתה למצוא דרך שונה לספר סיפור, ואם אפשר שתהיה מעניינת גם מבחינה טכנולוגית. ומה שיצא בסוף זה (הדמייה של) משחק אוטוביוגרפי, שמספר על מספר אירועים שהטביעו בי את חותמם.
המשחק מציג מפה גדולה (תחשוב על פוקימון בלו/רד) עם איזורים ובניינים, המסמלים חוויות שונות שחוויתי. השחקנים מתהלכים על המפה ויכולים להיכנס לחוויות, לראות סיפור רקע קצר על אותה חוויה ולשחק איתה. המשחקים הם פשוטים וקצרים, במובן הזה אפשר גם להתייחס לפרויקט כאל נובלה גרפית אינטראקטיבית. 

Me, the stranger Trailer from idobb on Vimeo.

אילו חוויות היה לך חשוב לתקשר?
במשחק מתוארות חוויות שונות שחוויתי – ברית מילה, הורים גרושים, מתקפות טילים, שירות צבאי, פיגועים באוטובוסים, ניכור חברתי ועוד. לא היתה לי תוכנית מוקדמת על איזה חוויות אני רוצה לדבר ולמה. פשוט לקחתי מחברת והתחלתי לקשקש סצינות משמעותיות שקרו לי בחיים ועם זה הרכבתי את הסיפור. בדיעבד, כנראה שבחרתי חוויות שהדגישו את תחושת הפסיביות שלי בחברה וחוסר האונים מול רעיונות רעים וסיטואציות קשות. זה לא מניפסט פוליטי נגד–בעד–כיבוש וכו‘. תיארתי חוויות שגרמו לי להרהר ולערער על רעיונות שמוטבעים בכולנו, כמו חופש הפעולה (Free will), זהות, קהילה, רעיונות שביום יום הם ברורים מאליהם. יש אנשים שיכולים לכתוב משהו באדום בגדול על פוסטר או בפוסט בפייסבוק ולהביע את עצמם, עבורי זה מורכב יותר. 

למה משחק בעצם? ספר על המשחקיות עצמה גם.
זאת שאלה טובה. אני אענה עליה עם ציטוט של פסיכולוג אמריקאי בשם דונאלד ויניקוט, שמלווה אותי עוד מזמן העבודה על “פלייגראונד“:
It is in playing and only in playing that the individual child or adult is able to be creative and to use the whole personality, and it is only in being creative that the individual discovers the self.

באנגלית נוצרה הפרדה ברורה יותר מבעברית עבור המילים Play ו-Game. ויניקוט בציטוט הזה אומר בעצם ש‘גיים‘ זה המסגרת – החוקים, המגרש. ‘פליי‘ לעומת זאת זה הלך הרוח שבו אנחנו נמצאים כשאנחנו משחקים. זה יצירתיות, מחקר, גילוי, למידה. המשחקיות שיצרתי בפרויקט היא פשוטה – כל משחקון בנוי קצת אחרת אבל זה תמיד משתמש רק ב-4 המקשים של הכיוונים. המטרה שלי היתה לא ליצור משחקיות חדשנית, אלא דרך שונה ומעניינת לספר סיפור. במשחק, לעומת ספר, הצופה הופך מקורא פאסיבי לשחקן/משתתף אקטיבי, שיכול להזדהות עם הסיפור וליצור ממנו תוכן חדש ואישי.

איך היו התגובות שם לנושאים/חוויות האלו?
התגובות היו טובות. זה עורר עניין. קיוויתי שהפרויקט יעורר דיון חברתי, ולא פוליטי. אמנם אין לי בעיה לדבר על פוליטיקה וזהות, אבל לעשות את זה בברלין מול סטודנטים לא ישראלים זה פחות אפקטיבי. ולשמחתי התגובות סבבו סביב שאלות על אינדיבידואליזם בחברה, יכולת לקבל החלטות ולחולל שינוי בחברה, וכו‘. חוץ מזה, יש שם לא מעט ישראלים, ככה שהסיפורים שסיפרתי, קיצוניים ככל שיהיו, לא היו חדשים לחלוטין לרוב הסטודנטים.

מי היית מגדיר כיוצרים שהכי השפיעו עלייך?
גרייסון פרי, אני אוהב את כל מה שהוא עושה. ובאופן ספציפי, הציור שלו שהשפיע עלי בעבודה על המשחק הוא Map of Days. זהו פורטרט עצמי בצורת מפה של עיר ימי ביניימית מדומיינת. נדלקתי על הרעיון של להשתמש בפורמט של מפה כדי לספר על עצמי, וכשחיברתי את זה לרעיון מ‘פלייגראונד‘ של להשתמש במשחקים עבור ביקורת חברתית, כבר יכולתי לדמיין בדיוק מה אני הולך לעשות בפרוייקט.

מהו פרוייקט החלומות שלך?
הייתי רוצה פעם לכתוב ספר/קומיקס/נובלה גרפית, אבל הפעם שיהיה פיזי, מנייר. שיהיה אפשר להריח אותו אח“כ.

לאן הצעד הבא? מה תרצה לעשות יותר בעתיד?
לא יודע, אולי לפתח גירסא מלאה למשחק. חוץ מזה חזרנו לארץ ולעבודה, אבל אין לי תוכניות מדויקות הלאה, נותן לקארמה לכוון.

** תוכלו למצוא איור של עידו בק בתערוכת לה-קולטור ״חפץ/רוח״ ועוד שלל חומרים בלינקים כאן מתחת:

https://www.instagram.com/idoggggg

www.idoback.com

דמו למשחק, (עבור דסקטופ) שמאפשר ללכת על המפה: www.idoback.com/methestranger-game

וידאו של הפרויקט גמר: https://vimeo.com/342968444