מאתגרת פורמטים – ראיון עם המאיירת ענת ורשבסקי

• Art איתי בלאיש | June 16, 2020

כשהאיור יוצא מהגבולות של הקומפוזיציה על הנייר או המסך ומתחיל להתרחב לחלל אני הרבה יותר חופשייה בתהליך והרעיונות באים אלי מהעשייה ומהמשחק עם הצורות והחומרים.

אני מאוד רוצה לתפור פסלים וגם להשתמש ברדי-מייד כדי ליצור עולם שלם של התרחשויות ודמויות בחלל. הייתי רוצה שיתנו לי שנה עם משכורת לעשות משהו כזה. או שנתיים.
בשבוע האיור 2018 קיבלנו את כל חומרי היח״צ ממנהלת שבוע האיור וכך בהפתעה, ענת ורשבסקי נכנסה למשרע המאיירות המעולות שמפתיעות אותי.
המיתוג עצמו הכיל איורים שובי לב המתארים סוג של קרנבל עירוני וצבעוני של בני-אדם, חיות, מבנים ושלל אינטאקציות מסקרנות ביניהם. הקו האיורי והצבעוניות הרגישו נאיבים לראשונה, ובמבט שני, מסוגננים לשלמות.
מאז, אני עוקב באדיקות אחרי העשיה של ענת ולומד המון מהיכולת המסקרנת שלה להטיל ספק בפורמטים ובאותו זמן להיות מאיירת ורסטילית מהשורה הראשונה.
אני שמח להציג בפניכם.ן ראיון קצר שערכתי עם ענת ורשבסקי:
מי את? 
אני ענת ורשבסקי, בת 32 וחצי, מאיירת ומעצבת, בוגרת המחלקה לתקש״ח בבצלאל, 2014. 
גדלתי בישוב עצמון שבמועצה האזורית משגב והיום מתגוררת עם אהוד בן זוגי ושני ילדינו אליה (4.5) וזהר (1.5) במושב שבי ציון שבגליל המערבי. 
אני מאיירת ומעצבת עצמאית, ועובדת מהבית.
מהיכן אנחנו כנראה מכירים אותך?
אני מניחה שהפרוייקטים שהכי מזוהים איתי הם הספר שאיירתי ״מסעדה בקצה הקטב״ שכתבה נורית זרחי ויצא בספריית נח, מיתוג שבוע האיור 2018, התערוכה ״חילופי דברים״ שעשיתי יחד עם איתן אלוא ואלנה לרמן מטעם המחלקה לתקש״ח בצלאל, האיורים למוסף הארץ והקולאז׳ים התלת מימדיים שעשיתי למוזיאון בית הגפן בחיפה.
׳שפת המרחב השלישי׳ הוא אחד הפרוייקטים היותר אסתטיים שראיתי לאחרונה בתחום האיור, איך זה קרה? מה נתן את ההשראה לפרוייקט?
הלקוח במקרה הזה הוא מוזיאון בית הגפן בחיפה ומזמינות העבודה הן אוצרות המרחב השלישי (אגף לאמנות וחינוך בית הגפן) יעל מסר והדס זמר בן ארי. הבריף היה ליצור איורים שימחישו שבעה מושגים-כלים מעולם האופטיקה המייצגים דרך התמודדות והתבוננות ב׳אחר׳, בחברה מורכבת ורבת קונפליקטים. האיורים יודפסו על קלפים וישמשו כלי להדרכת הקבוצות הבאות לגלריה.
העבודה התחילה באופן די שגרתי ודומה לעבודות איור אחרות שיצא לי לעשות. הם ביקשו לראות סקיצה (בתשלום) לאחד מתוך שבעת המושגים וכך לבחון אם להמשיך איתי או עם מאיירת אחרת. העניין הוא שהפעם בחרתי פשוט לבוא לבית הגפן, לראות את האנשים אתם אני מתכתבת, להרגיש את המקום קצת. אחרי המפגש והביקור התחלתי לחשוב מה יכול להיות פתרון מעניין לבריף הזה. הרגשתי שצריך כאן משהו עם אימפקט יותר חזק מאיור שיודפס כפוסטר על הקיר. יש בגלריה עבודות ממש מעניינות שמפעילות את כל החושים ולא רציתי להשאר בדו-מימד. זאת היתה הזדמנות נהדרת בשבילי להציע להן קולאז׳ים תלת-מימדיים בתוך קופסא המתפקדים כאקווריום או כמעין תיאטרון בובות קטן.
האם את מרגישה שלאייר לתלת מימד ולדו מימד זו חוויה שונה?
מאוד, למרות שהתלת מימד שאני עושה הרבה פעמים הוא דו וחצי מימד. גם בפרוייקט לבית הגפן וגם בתערוכה ׳חילופי דברים׳ יצרתי דימויים שטוחים על קרטונים ודיקטים ואז נתתי להם עוד מימד על ידי הוספה של פאה או הבלטה או העמדה וכדומה. כשהאיור יוצא מהגבולות של הקומפוזיציה על הנייר או המסך ומתחיל להתרחב לחלל אני הרבה יותר חופשייה בתהליך והרעיונות באים אלי מהעשייה ומהמשחק עם הצורות והחומרים. באופן כללי אני אוהבת לעבוד עם הידיים, להתלכלך, לצבוע, להדביק ולחבר דברים זה לזה. ברור שיש שלבים בעבודה שאני צריכה לתכנן, במיוחד כשיש בריף ומושגים שאני צריכה להתייחס אליהם. לפעמים השלב של התכנון דומה לסקיצה של איור ״רגיל״ אבל שלב הביצוע מאפשר יותר המצאות וגילויים שלא יכלתי לצפות בשלב הסקיצה. 
איך היית מגדירה את האיורים שלך?
ייצוריים.  תכלס אני עושה את אותו דבר מאז שאני ילדה רק קצת יותר משוכלל, שזה לצייר/לפסל יצורים מכל מני חומרים.
גם הדמויות האנושיות שלי הן ייצוריות וגם החפצים. יש את העולם שלהם שבו הם מתקיימים וממנו אני כנראה מוציאה את הדברים. ה״עולם״ הזה הוא כנראה תוצר של כל החוויות, הזכרונות, החינוך, ההשפעות וגם האופי שאיתו נולדתי. אחת המוטיבציות שלי זה להצחיק את עצמי ולבדוק את הגבולות של הכיעור.
איך זה להיות מאיירת עצמאית?
זה מתאים לי בהרבה מובנים מאוד אבל גם קשה.
אני סבבה מול לקוחות ומשתפרת בזה כל הזמן. אני גם אוהבת את זה שאני מנהלת את הזמן שלי ושאני לא במירוץ הפסיכי הזה של פקקים, לחץ בבקרים עם הילדים וכו׳. אבל הלחץ קיים. כל עצמאי מכיר את זה, במיוחד במקצועות האומנותיים, רוב הקושי שלי הוא ביני לבין עצמי, המון ביקורת עצמית וגם יש את העניין של כמות פסיכית של עבודה שלא תמיד מתגמלת. אבל בסך הכל אני מרוצה 75% מהזמן. 
מהן ההשראות הכי גדולות שלך?
אז אתחיל באמנים פלסטיים מהעולם שהשפיעו עלי מאוד מגיל צעיר:
אלכסנדר קלדר שהוא בעצם ממציא המובייל בזרם האומנות הקינטית, חואן מירו, מאטיס, טולוז לוטרק, דיוויד הוקני, פרידה קאלו.
קצת יותר מודרניים: מארק דיון, דיויד שריגלי, טום פרידמן. אמנים ישראלים: אורי רייזמן, מיכה אולמן, תמר איתן.
וזו רשימה רנדומלית של יוצרים/ות,יצירות, תכניות טלויזיה: לאונרד כהן, סטיבי וונדר, ולמרות שזה לא pc אני מעריצה את וודי אלן כבמאי וכותב, הסרט – Yellow submarine , פיבי וולר-ברידג׳, לנה דנהאם, משפחת סימפסון, המומינים, החבובות, קונאן או׳בראיין, project runway, החמישיה הקאמרית, מאירה וטיבור קלמן, ביורק, לאה גולדברג, עמיר לב, דן תורן, יהונתן גפן, טל ברמן ואביעד קיסוס, לונדון וקירשנבאום, ג׳אד אפטאו, דודו גבע, חנוך לוין, דיוויד בואי וסוזאן ווגה.
מי המאיירים.ות הישראלים האהובים.ות עלייך?
יאלללה, יש המון אבל בחרתי כמה שמעוררים אצלי רגשות מיוחדים:
מיכל בוננו – שגם היתה מרצה שלי בבצלאל, אשה חכמה, צנועה ויוצרת נהדרת.
מאשה מנפוב – האיורים שלה תמיד מפתיעים אותי בצבעוניות, בעושר, בחופש ובמגוון.
נינו ביניאשווילי – עדינות, מורכבות והמון אמת.
עומרי כהן – יש לו פשוט קו גאוני ובחירות מרעננות.
עמוס בידרמן – המאייר הידוע של עיתון הארץ, בעמוד האינסה שלו הוא מעלה ציורים דוקומנטריים מהפנטים.
והאמן Klone – השראה ענקית. אין מילים.
מהו פרוייקט החלומות שלך?
אני מאוד רוצה לתפור פסלים וגם להשתמש ברדי-מייד כדי ליצור עולם שלם של התרחשויות ודמויות בחלל. הייתי רוצה שיתנו לי שנה עם משכורת לעשות משהו כזה. או שנתיים.
יש לך אתר? אינסטה?