כמו שרובינו יודעים, לא חסרים מקעקעים טובים או מעניינים בארץ, אך בכל זאת יש כמה שמתבלטים מעל השאר בסגנון, קו, צורה והכי חשוב, מקוריות.
המקעקעת הבאה שאציג בפניכן, היא לא רק כישרון קריאטיבי וטכני מתפרץ, אלא גם אחת מחוויות ההתקעקעות הטובות ביותר שהיו לי כלקוח, הן מבחינת מקצועיות בלתי מתפשרת והן מבחינת פלואו מושלם שבו אחד יכול להרגיש שאמנית פשוט מציירת לו על העור ולא רק מקעקעת דיו אל תוך העור.

אין שמח ממני לחלוק איתכן את ראיון העומק שעשיתי עם קטיה בריודין, מאיירת ומקעקעת מאסטרית עם ארסנל של יכולות שאפשר רק ללמוד ממנו.

מי את?
אני קטיה בריודין, בת 34, בוגרת בצלאל במסלול תקש״ח (2012), וכרגע עובדת גם על סיום תואר שני באוניברסיטה העברית, במסלול שמשלב חקר אמנות ותרבות מצרית עתיקה.
נולדתי בבקו אזרבאיג׳ן, עליתי עם הוריי לירושלים בגיל 6 וחייתי שם רוב חיי. היום אני גרה בתל אביב ועובדת בסטודיו הפרטי שלי, שהוא חלק מסוג של קולקטיב של כמה אמנים, מקעקעים ומעצבים.

ספרי לי על הדרך שלך עד עכשיו?
לאחר שסיימתי בצלאל, עוד בזמן התערוכה, כבר הציעו לי לעבוד בסטודיו למיתוג. בהתחלה חשבתי שזו הצלחה גדולה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני סובלת ושהתחום הזה בכלל לא בשבילי. לא רציתי להמשיך ולעבוד בתחום העיצוב, בטח לא במשהו מסחרי כל כך. במקביל, התחלתי התלמדות בסטודיו ביזארט בירושלים ואחרי שנה התפטרתי מהעבודה שלי כמעצבת עבדתי בירושלים 3-4 שנים.
ב2017, אחרי שהכרתי את בועז סידס, החלטנו שאעבור לעבוד איתו ונפתח את הסטודיו שלנו כמו שהוא היום.
מאז יש לי סטודיו פרטי בדרום תל אביב שהוא חלק מסוג של קולקטיב, קבוצה של אמנים ומקעקעים שמחזיקים את החלל הזה יחד, כשכל אחד הוא גם ישות אמנותית וכלכלית נפרדת.

איך את מחלקת את הזמן שלך?
95% מהזמן שלי אני מקעקעת אבל אני משתדלת גם להשתתף בתערוכות קבוצתיות ולהציג הדפסים ואיורים שהם לא בהכרח עיצוב לקעקוע. לאחרונה אני יותר שקועה בלסיים את הלימודים שלי ולכן לא משתתפת ביותר מידיי פרוייקטים נוספים.

התחלת כמעצבת גרפית מן המניין ואז התחלת להיות מקעקעת, איך היה המעבר ?
תמיד חלמתי להיות בתחום, ראיתי את עצמי מקועקעת אולי כבר מגיל 12. בגיל 16, התחלתי לצייר עיצובים למקעקעת מקומית בירושלים. חברה שלי התחילה להתלמד אצלה ואני ממש רציתי גם אבל הייתי כל כך ביישנית וחסרת ביטחון עצמי שלא העזתי לבקש. כל השעורים שלי וכל הזמן שהיה לי היה מושקע בלייצר את האלבום בשביל אותה מקעקעת. לאחר כמה זמן החברה פוטרה והחלום שלי נקטע. בזמן שהייתי בבצלאל התחלתי להתקעקע בביזארט, בן זוגי לשעבר היה לקוח קבוע ואיתו הייתי בטוחה יותר בלבקש להתלמד. דניאל (הבעלים), הסכים, אבל רק לאחר שאסיים את התואר וכך היה.
המעבר היה לא פשוט, כל החיים ציירתי, אבל בהתחלה לא הצלחתי להעביר את היכולות שלי מהדף לעור. זה היה מתסכל מאוד ולקח לי זמן מה להשתלט על המכונה. לאט לאט היכולת הטכנית שלי עלתה והתחלתי לנסות ולהעביר את היכולת ציור על העור. תמיד אהבתי רישום אקדמי, ומשהו בללמוד טכניקה מ-0 לקח אותי אחורה גם בסגנון ציור לסגנון שהרגשתי בו נח יותר.
אם לדבר עלי כמעצבת, מעצבת אני ככל הנראה כבר כמה שנים לא. הרחקתי את עצמי מהתחום. אני מאיירת ומקעקעת ולא מתפזרת לתחומים אחרים. אני עושה רק מה שעושה לי טוב ונעים על הלב.

מהתבוננות בעשייה שלך במהלך השנים האחרונות, היה מעבר חד בין הסגנון הראשון שלך לסגנון העכשווי, תספרי על זה קצת ומה הביא לשינוי?
השינוי הזה היה מאוד מודע ומאוד מתוכנן. זה נראה אולי, ברשת החברתית, שיום אחד עשיתי משהו אחד ויום אחרי זה שיניתי למשהו אחר, אבל זה היה תהליך של לפחות חצי שנה של ייסורים וחיפוש.
היו כמה סיבות לשינוי, אחת מהן היתה שפשוט מיציתי את הסגנון הקודם. רציתי למצוא משהו שלי, ייחודי, חופשי יותר ובעיקר משהו שיגרום לי להרגיש טוב יותר, אם זה הגיוני בכלל לומר את זה. זה אולי נאיבי לחשוב כך, אבל אחרי שוויתרתי המון שנים על האושר האישי שלי, בשביל עבודה קשה, בתחומים שלא בהכרח אהבתי, הסיפוק מהעבודה שלי נהיה בשבילי ערך עליון. אני מוותרת הרבה פעמים על עבודה ועל כסף בשביל לא להתפשר. ויש לי מזל גדול שאני יכולה לעשות רק את מה שאני אוהבת, אני לא לוקחת את זה לרגע כמובן מאיליו.
הסגנון שלי חופשי יותר, והומוריסטי יותר. הוא פחות מחוייב למציאות, לפרופורציות נכונות ולחוקי ציור אקדמאי. זה נותן לי מרחב פעולה וזה בעיקר מקרין את המצב הנפשי הנוכחי שלי.

בואי נכנס קצת לסגנון העכשווי שלך, ספרי לי על הסגנון וההשראה ?
הנושאים העיקריים שהסגנון הנוכחי שלי משלב בתוכו הם הומור ומוות. את כל הפרוייקטים שלי באקדמיה, סמינרים, עבודת גמר בבצלאל וכמעט כל עבודה שכתבתי/ציירתי הקדשתי לנושא. המוות מעסיק אותי כל הזמן. קראתי המוון על גישות שונות למוות, של תרבויות עכשיות ועתיקות, ההתמודדות האנושית עם הבלתי נמנע, העיסוק בזה הוא כמעט אובססיבי אצלי. כי הכל מטומטם והכל זמני וכי אנחנו נוטים לקחת את עצמיני ברצינות מדי, כשבעצם הכל די חסר חשיבות ואנחנו, כבני אדם, די חסרי חשיבות.

לפי האינסטגרם שלך, את עסוקה מאוד ועושה בעיקר עיצובים שלך נכון? או שאת גם יוצרת לפי בקשה? ואם לפי בקשה אז עדיין בסגנון שלך?
העיצובים תמיד שלי, לפעמים זו מחשבה שמצחיקה אותי, או משהו שראיתי ברחוב או רעיון שזורקים לי חברים ולפעמים זה רעיון של הלקוח. אני חושבת שלפחות 50% מהזמן אני עובדת לפי הבריף של הלקוח. אנשים זורקים לי רעיונות ואני מנסה לקחת אותם למקום שלי, ולפרש אותם וויזואלית בדרך שנראת לי הכי מעניינת. הכי כיף לי כשלקוח מגיע והתגובה שלו היא ״לא יכלתי לתאר את זה טוב יותר״ או ״ לא כך דמיינתי את זה אבל זה אפילו יותר טוב מבדמיון״. זה מאוד מספק להצליח לתת ללקוח את הרעיון שהוא רצה והגה אבל גם בדרך שלי.

איפה את מקעקעת? ואיך שם? יש המון מקעקעים או מפגשים מעניינים?
אני מקעקעת בסטודיו הפרטי שלי בדרום תל אביב. אני מאוד אוהבת אותו. אני אוהבת שהוא מוסתר. אי אפשר למצוא אותו אם לא יודעים איפה הוא. הפרטיות, העובדה שיש לי שם שקט, שאני יכולה להיות לבד עם הלקוח בלי הפרעות, זה משהו שכל כך חשוב לי. השותפים שלי מעולים. כל אחד ואחד מהם כישרוני בטרוף. ואני מעריכה את העבודה שלהם. זו פריווילגיה גדולה לעבוד לצד אנשים שאתה מעריך, ושתהיה לך את היכולת לשאוב מהם השראה וגם לפעמים לקבל עצה. הדינמיקה הזאת של ביחד אבל גם לבד מאוד מתאימה לי. היה לי קשה להבין אותה בהתחלה, מכיוון שבאתי מסטודיו קלאסי, שבו ישבנו יחד בחדר וגם הדינאמיקה היתה מאוד משפחתית ומאוחדת (לטוב ולרע) אבל היום אני לא רואה אופציה אחרת בכלל.

ספרי על כמה קעקועים שממש נהנית לעצב ולעשות בשנה האחרונה?
תמיד שמחה לעבודות של שדים, גולגלות, עיירות בוערות.
יש את העבודת גב שאני עושה, היא עדיין בתהליך ואני מתה כבר לראות אותה גמורה. היא מבוססת על אגדת ילדים מאת א.ס. פושקין. זה מחבר אותי לילדות וגם זה ממש מרגש לעבוד בסקייל כזה. בכלל, העובדה שמישהו נותן לך את כל הגב שלו פשוט מרגשת.
היה לי סופר כיף לעצב שני קעקועים לידיד שלי מוני, שמתעסקים בזהות קווירית ועירום גברי. אני חושבת שאפילו בשביל 2019 זה היה נועז יחסית ולא שגרתי. אני מתה על זה שנותנים לי את האופציה לעשות דברים כאלו.

היית אומרת שאת עושה את מה שאת אוהבת? 
בפרוש כן! אני סופר פריווילגית, מפונקת וברת מזל.

מהו פרוייקט/קעקוע החלומות שלך?
הייתי רוצה לעושת עבודות בסקייל גדול יותר – רגל שלמה, גב שלם וכו. הייתי רוצה שאנשים יקחו יותר תעוזה עם הנושאים שלהם, לא יפחדו לכלול ערום נשי וגברי, ולא יפחדו לשלב הומור ומוות בעבודות שלהם, כי אם יש דבר בטוח אחד…

אצל מי את מתקעקעת?
אצל מלא אנשים בארץ ובחול:
חול:

https://www.instagram.com/tayrirodriguez/
https://www.instagram.com/tai9a/
https://www.instagram.com/elliottjwells/
https://www.instagram.com/mishlatattooillustration/
https://www.instagram.com/rafadecraneo/

ארץ:
https://www.instagram.com/or_kantor/
https://www.instagram.com/boaz_untay/
https://www.instagram.com/danilatattoo/
https://www.instagram.com/mind_traveler_/

זה רק חלק.

מי/מה השפיעו על האמנות והיצירה שלך הכי הרבה? 
שאלה קשה! הייתי רוצה את ההומור של  mr. heggie, knarly gav ואת היכולת ציור של tayri ו tai9a. אני לא יודעת לשים אצבע על מה בסוף השפיע עלי. אני בעיקר מושפעת מעולם האיור ומחיטוטים רנדומליים ברחבי האינטרנט.
מי המקעקעות או מקעקעים הבאים שתרצי שנראיין?
בועז אנטיי, זוהר וולקנפלד, אור קנטור

איך קובעים אצלך קעקוע?

המקום שאני הכי מעדכנת בו זה האינסטגרם. שם יש את כל הארועים, בסטורי יש את כל מה שפנוי, וגם אם יש ביטול או זמן פנוי בהפתעה. כותבים לי באינסטגרם, או עמוד בפייסבוק אבל הכי נח לי במייל.
Bookings always open

אינסטגרם:

https://www.instagram.com/general.katya/