עלילות גלגמש – ראיון עם סרגיי איסקוב

״דרך הדימויים התכתבתי עם המתחים והרעיונות שהסיפור נוגע בהם. הדימויים מאוד מיניים וארוטים, יש שימוש במטאפורות וגישטלטים, אלמנטים של אלימות וכוחניות, אין ייפוי של המציאות, הרבה דינמיות וחפיפה של אלמנטים וצבעים..״

 


הפרוייקט נעשה בהנחיית אורי סוכרי

איור הוא כבר כמה שנים טובות לא רק המחשה מילולית למושג, רעיון או טקסט, אלא אמנות פרופר. הוא לא מגיע תמיד עם טקסט או עם הסבר, ומה שבטוח הוא כבר לא מנסה לרצות אותנו.
אם נתבונן בנוף האמנותי סביבנו, עיתונים, מגזינים, מיתוגים, גלריות לאמנות, מוזיאונים ועוד, נראה שבשנים האחרונות כולם מתחילים להבין שאיור זו מדיה כה חופשית, יפה ונכונה, שכל ההפקות אופנה, צילומים וכדו ירדו בווליום לעומת איור שעולה ועולה.

אם תשאלו אותי, אומר לכם שאיור זה אולי המדיום האמנותי החזק ביותר שיש למדינת ישראל להציע, בגלל ריבוי המאיירים וההיסטוריה האמנם קצרה אך מאוד העשירה של התחום.
בכל מחזור סיום של בתי הספר לעיצוב ואמנות, אחד הדברים היותר מרגשים הוא למצוא את המאיירים שלוקחים את התחום קדימה, הן מבחינה טכנית והן מבחינה רעיונית.

כאשר נתקלנו בפרוייקט של סרגיי איסקוב, עצרנו. ואז מייד רצינו לראות עוד. אז ראיינו אותו כדי שגם אתם תהנו מכל היופי הזה:

מי אתה?
שמי סרגי איסקוב, בן 28, מאייר ומעצב, כרגע גר בירושלים, במקור מהצפון הרחוק, בוגר טרי לתקשורת חזותית בהתמחות לאיור מבצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים

ספר לי בכמה שורות קצרות על הפרוייקט:
בפרויקט הגמר שלי איירתי ספר מסעות למבוגרים בו פרשנות איורית חדשה לאפוס המסופוטמי ‘עלילות גלגמש’.
‘עלילות גלגמש’ נחשבת לאחת היצירות הגדולות והחשובות שהעניקה התרבות המסופוטמית, היצירה מציגה את המצב האנושי ונוגעת בהיבטים פסיכולוגיים שעוברים הגיבורים.
בפרויקט התמקדתי במעשיהם של הגיבורים, העלתי את המתחים ובחנתי רעיונות כמו: העולם הפראי מול תרבותי, יצריות ומיניות, אכזריות, אגו, חיי נצח ואפסות האדם, נושאים שמאוד רלוונטים גם כיום.
הרעיון לפרויקט הגיע באופן אינטואטיבי-אקראי, בנסיעה בכביש 6 לירושלים, חשבתי מה מעניין אותי, במה ארצה לעסוק, מהם המטרות שלי ואיך אני רואה את פרויקט הגמר שלי, היה לי ‘וויזן אוטופי’ צבעוני וחופשי, המטרה הייתה להנות מהיצירה והעשייה.

ועל ההשראה לפרוייקט?
תמיד אהבתי היסטוריה, תרבות ופסיכולוגיה, בסיפור מצאתי את כל אותם הדברים, זה מופלא שסיפור מתקופת המצאת כתב היתדות, כ 2,500 שנה לפה”ס אשר משתמש בכל תחבולות השירה מצליח להיות כלכך רלוונטי גם היום. הגעתי לסיפרייה בהר הצופים והתחלתי לחפש הכל על התרבות והאומנות המסופוטמית, משם גם שאבתי הרבה השראה לדמויות, לסיגנון ולסביבה.את ההאיפיון לדמויות לקחתי בהשראת פסלים וסמלים  מסופוטמים, ניסתי להחיות אותן ולתת את הנגיעה הסגנונית שלי.

איך היית מגדיר את האיורים שלך? או איך הגדירו אותם אחרים?
הייתי מגדיר אותם מאוד דינמיים, שומרים על חופש וקלילות, צבעוניים ומאופקים בו זמנית, הגזמה כחלק מהסיגנון, שימוש בקו ובכתם ובהפשטה צורנית. כמו כן אני מרבה לתת מחשבה לקומפיזיציה וליחסים בין אוביקטים.

איך היה המעבר מעיפרון/עט לריזוגרף? ולמה ריזוגרף?
המעבר היה מרענן, אני תמיד סקרן להתנסות בטכניקות חדשות, השימוש בשקיפויות, הצבעים החזקים והאפקט המגורען עושים את הקסם.
חיפשתי טכניקה כמו הדפס, משהו שיתאים ויתחבר לי לתקופה ולרעיון, ועל הדרך רציתי להתנסות בטכניקה חדשה.

מי המאיירים/אמנים האהובים עלייך?
Yann kebbi, Pieter Van Enoge, Noa Snir, Riikka Laakso

מה הצעד הבא שלך כבוגר טרי?
לקחת חלק בכמה שיותר תערוכות, שיתופי פעולה, להמשיך ליצור ולהתפתח בארץ ובחול. להעשיר את הידע וארגז הכלים שלי, רוצה להעמיק עוד תחומים כמו אנימציה ומושיין.
ולעתיד הקרוב-רחוק שוקל גם להמשיך את לימודי בחול.

יש לך אתר?
www.instagram.com/deonoise