אני שמחה לחלוק עם קוראינו את הראיון הראשון מתוך סדרת ראיונות שאערוך עם אנשי ונשות הקולטורה המקומית שמכניסות צבע, תוכן ויופי לחיים של כולנו באופן ישיר או עקיף.

קריאה מהנה, רותם פייפר.

גילי סיטון, 34 מנווה שאנן, תל אביב. כותבת, מבקרת אמנות ואמנית. כותבת במגזין “ערב רב” מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה. ממליצה באינסטגרם ובפייסבוק על תערוכות שאהבה, שווה לעקוב!

כמה מילים עלייך: כל מה שאני צריכה בחיים האלו זה נס קפה.

מהי אמנות בשבילך: לפגוש במציאות יצירת מופת מפורסמת שטחנו אותה כמו המונה ליזה למשל, או הסעודה האחרונה ולהבין למה מלכתחילה היא הפכה ליצירת מופת. גם לפגוש אמנית צעירה או אמן שלא הכרתי ולהרגיש בבטן “בינגו”. זה כל כך טוב.

מה היה המפגש הראשון שלך עם אמנות: בבית שלי. ההורים שלי הם אספנים כפייתיים והבית שלהם מפוצץ בשעוני קיר, אוסף של צבים, פעמוני רוח, שטיחים, רהיטים, ספרים וגם ציורים. בגדול אין קירות, יש ציורים והדפסים וצילומים שצמודים אחד לשני. היום, אפילו שכבר אי אפשר להכניס סיכה לבית, אמא שלי מתייעצת איתי וממשיכה לרכוש אמנות צעירה במכירות שההכנסות שלהן קודש למטרות טובות.

מתי התחלת ליצור: בגיל שבע בערך. נהגתי לשבת בפינת אוכל או בחדר שלי ולצייר מה שסביבי או מהדמיון במקום לעשות שיעורי בית.

באילו כלים/ חומרים את משתמשת: אני תמיד עובדת בכמה מדיומים במקביל. היום אני בעיקר כותבת על אמנות. עדיין מציירת, עדיין כותבת יומן אישי ושירה, ותמיד מצלמת.

ממה מושפעת האמנות שלך: מכל מה שחושני וחושי בעיניי. אנשים, ארכיטקטורה, מקומות, אמנות של אחרים והרבה מאוד מספרים.

מי האמן/ית האהוב/ה עלייך: ז’אן מישל בסקיה. הוא צייר מ”מועדון ה-27″ והאמן הראשון שהתרגשתי ממנו בטירוף, יצרתי בהשפעתו, והיום יש לי אפילו קעקוע של ציור שלו. עד היום כשאני נתקלת בעבודות שלו אני מאוד מאוד מתרגשת.

מי בעינייך שלישיית הטופ ביצירה הישראלית: לא יודעת אם הייתי אומרת שלישיית הטופ אבל שלושה אמנים שאני אוהבת במיוחד הם: אלי סינגלובסקי – צלם. הוא מצלם מבנים בשחור לבן ו”מנקה” את כל מה שבסביבתם. זה יוצר אפקט מאוד דרמטי. וזו פלטת הצבעים האהובה עליי. השנייה היא נאוה פרנקל. פרנקל היא בוגרת של התיאטרון החזותי והיא עושה סוג של תיאטרון פרפורמנס מאוד פלסטי ומינורי וסופר חכם ומצחיק. היא משלבת כמה מדיות במקביל בצורה מבריקה. השלישית היא תמר הירשפלד. אני מחבבת את הפרסונה שהיא ואת האמנות המוגזמת שלה. היא בן אדם שהכל אצלו אובר אבל מאוד כנה וחשוף באופן ששובה את הלב. ואפשר עוד אחת אחרונה? הכותבת מורן שוב. כמה כשרון וסוואג באישה אחת.

גילי סיטון-“Skech Poetry” בית אריאלה – הבר לא הספרייה

אילו תגובות את מקבלת: התגובות על הכתיבה ממש טובות. זה מאוד מוזר בעיניי. אם הדעות לא חלוקות על העשייה שלך זה מצב מעורר שאלות. אבל אולי זו שריטה שלי.

על מה את עובדת בימים אלו: בחמישי הקרוב 1/8 אשתתף בתערוכה מעולה שנקראת G/HOST התערוכה תיפתח במוזיאון פתח תקווה וטייק על יצירות מאוסף אמנות פרטי. משתתפים בה קבוצה של אוצרות ואוצרים צעירים, אמניות ואמנים בוגרי תואר שני בבצלאל ורשימה מכובדת של כותבות וכותבים ביניהם משוררות, סופרות, עיתונאים וגם אני. אשמיע שם לראשונה טקסט בגרסת אודיו. זה נשמע מסובך אבל הולך להיות ממש מעניין ומגניב. חוצמזה אני ממשיכה לכתוב ביקורת וסקירה ב”ערב רב” על תערוכות אמנות בארץ ובעולם, וממליצה באיסטגרם ובפייסבוק על תערוכות טובות שאהבתי.

אינסטגרם: gili_sit

פייסבוק: gili sitton

פייסבוק איוונט